החלטה בתיק בש"א 8178/04

1.        בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 13.6.04. לטענת המבקשים, מדובר "בבקשה יוצאת דופן, על רקע סבך דיוני יוצא דופן, עקב מסכת יוצאת דופן של הסכמים והליכים". מבחינה פורמאלית חלף המועד להגשת בקשה לרשות ערעור כבר ביום 13.7.04 אולם אפילו כיום טרם התגבש צורך מהותי ומעשי בערעור על פסק הדין קמא, וספק אם יתעורר כלל, גם בעתיד, צורך כזה. הבקשה שבכותרת מוגשת ,אפוא, מטעמי זהירות.

2.        הרקע לבקשה זו הוא זה: בין הצדדים התקיימו הליכי בוררות בפני שני בוררים - האחד בורר חשבונאי והאחד בורר משפטי. הבורר החשבונאי אמור היה לקבוע קביעות חשבונאיות שהבורר המשפטי יסתמך עליהן בקביעת סיומו המשפטי של הסכסוך. הבורר החשבונאי קבע בפסק הבורר שהוציא תחת ידיו כי סכום מסויים שהושקע יוחזר אך קבע עוד כי יקוזז ממנו סך של 1,634,514 ש"ח. בשלב זה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה בה עתרו לביטול חלקי ותיקון פסק הבורר החשבונאי בטענות שונות שאינן קשורות לנדון. בעוד הליך זה תלוי ועומד, ניתן פסק הבורר המשפטי, כשהוא מסתמך על הסכומים שנקבעו בפסק הבורר החשבונאי. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון, מיום 13.6.2004)) נתקבלו למעשה מרבית טענות המבקשים. בה בעת, הוסיף וקבע בית המשפט - כשהוא נסמך על טענת המשיבים בהקשר זה - כי לא היה מקום לקזז את הסכום האמור ומכאן שיש לתקן את פסק הבורר החשבונאי בהתאם. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביקשו המשיבות מן הבורר המשפטי כי ישנה את פסק דינו נוכח השינוי בפסק הבורר החשבונאי שנעשה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשות התנגדו לבקשה. הבורר המשפטי קבע בהחלטתו מיום 8.7.2004 כי אין בסמכותו על פי הדין לשנות את פסק הבורר שנתן בדיעבד, אולם יחד עם זאת הוסיף כי "אין ספק כי ניתן וצריך לקרוא פסה"ד של בית המשפט המחוזי יחד עם פסק הבוררות". עד כאן הרקע לבקשה דנן.

3.        הארכת המועד המבוקשת היא להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. טענת המבקשות היא כי ההכרעה של בית המשפט המחוזי בדבר תיקון נושא הקיזוז בפסק הבורר החשבונאי לא נתבקשה כלל ולכן לא היתה לצורך. אולם, לנתון זה אין לדידה משמעות אופרטיבית שכן הבורר המשפטי לא תיקן את פסק הבורר בהתאם לתיקון בפסק החשבונאי ומטעם זה לא הוגשה בקשת רשות הערעור. הסעד שנתבקש הוא הארכת המועד "מטעמי זהירות" למקרה שיתעורר קושי אופרטיבי עם פסק הבורר המשפטי שנכון לעת הזו - לטענת המבקשים - לא תוקן והוא עומד על כנו. המשיבים, מאידך, ביקשו כי אדחה את הבקשה. לטענתם, חלף זה מכבר המועד להגשת הערעור על פסק הבורר ואין בעמדת המבקשים טעם מיוחד. נדבך מרכזי בתגובתם זו היא הטענה כי המשיבים הסתמכו על אי הגשת ערעור במועד ופנו בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ביום 6.9.04) ובה ביקשו כי יוצהר, הלכה למעשה, כי פסק הבורר המשפטי יקרא כאילו תוקן וללא קיזוז הסכום האמור.

4.        על מנת לבור את הבר מן התבן במקרה דנן יש להדגיש כי לוז המחלוקת נכון לעת הזו בין הצדדים היא באשר לפסק הבורר המשפטי. בעוד שהמבקשים נאחזים בעמדת הבורר המשפטי לפיה אין הוא מוסמך לתקן את הפסק שהוציא תחת ידיו, נאחזים המשיבים בסיפא של החלטת הבורר המשפטי לפיה יש לקרוא את פסק הבורר המשפטי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לוז מחלוקת זה יכול על פניו להתברר בשני הליכים נפרדים: האחד - בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והכרעה בשאלה אם כלל היה מקום לתקן את הפסק החשבונאי בעניין הקיזוז כפי שאכן נעשה; השני - המרצת הפתיחה המתבררת בעת הזו בבית המשפט המחוזי בחיפה באשר למשמעותו של פסק הבורר המשפטי. ההבדל בין ההליכים הוא

ברור: האחד תוקף את תיקון הפסק החשבונאי והאחר את משמעותו של הפסק המשפטי.

5.        על רקע זה בא אני לשאלה היחידה לה אני נצרך בהליך זה, והיא אם מוצדק הוא להעניק למבקשים הארכת מועד להגשת רשות הערעור? בבחינה כוללת של נסיבות העניין נחה דעתי כי יש להעתר לה בחיוב. ברור לגמרי כי היתה ועודנה קיימת אי בהירות לגבי משמעות החלטתו של הבורר המשפטי מיום 8.7.2004 שעה שהמבקשים יכלו לכאורה להניח לדידם כי הגם שבית המשפט המחוזי פסק שלא לטובתם בעניין הקיזוז, אין להם צורך לערער על כך שעה שפסק הבורר המשפטי עומד על כנו. הנחה זו לא היתה נקיה מספקות, שעה שפסק דינו של הבורר המשפטי לא היה ברור והיתה בו אמירה מפורשת לגבי התוקף שהוא נותן לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הנחה זו אינה יכולה לעמוד עוד, שעה שהוגש ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה והמבקש לקרוא את פסק הבורר המשפטי בצורה שנותנת משמעות לפסק הדין המחוזי. בנסיבות אלו, סבור אני כי ניתן לראות בעמדת המבקשים משום טעם מיוחד ולהאריך המועד. זאת לא רק בשל עמדתם הסובייקטיבית של המבקשים אלא גם מטעמי יעילות הדיון, שהרי ברי כי ההכרעה בהמרצת הפתיחה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה קשורה ותלויה בשאלת תוקפו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.6.2004. לא ראיתי לנכון, על כן, לסגור בפני המבקשים את שעריו של בית משפט זה, וזאת מבלי להביע כמובן עמדה לגוף טענותיהם בבקשת רשות הערעור.

6.        בה בעת, ברור כי המשיבים נסמכו על האיחור והגישו את ההליך לבית המשפט המחוזי ביום 6.9.2004 בהנחה שלא יוגש ערעור. זאת ועוד, אי הבהירות באשר לפסק הבורר יכולה היתה להביא את המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור במועדה  - וסביר היה לנהוג כך - ולא להמתין עד לעת הזו ולפנות בבקשה מבית משפט זה כי יקצוב לה את המועד לבקשת רשות הערעור. להסתמכות זו יש ליתן ביטוי, לדידי, לא בנעילת שעריו של בית משפט זה אלא בחיוב המבקשים בהוצאות בהתאם.

7.        סיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן: המבקשים יוכלו להגיש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.6.2004 עד ליום 17.10.2004. בה בעת, יחוייבו הם בהוצאות בסך 7500 ש"ח לטובת המשיבים, כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה מיום החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, יב' בתשרי התשס"ה (27.9.04).

                                                                       יגאל  מרזל

                                                                           ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: